החלטה בתיק ת"א 26962-07-10

1.      בפני בקשת המבקשים לביטול פסקי דין שניתנו נגדם ביום 25/1/12, בהמשך לדיון שהתקיים ביום 11/7/12.  פסקי הדין ניתנו בתביעה שטרית בסך של 140,771 ש"ח שהגישה המשיבה נגד המבקשים בת.א. 26962-07-10, (להלן "התביעה השטרית") ובתביעה כספית בסך של 332,025 ש"ח שהגישו חברת נ.ב. דברה ויזמות בע"מ ומבקשים 1 ו- 2 נגד המשיבה בגין בת.א. 1326-04-11 (להלן "התביעה הכספית").

2.      התביעה השטרית הוגשה בגין שטר חוב שנמסר בהתאם להוראות סעיף 18 להסכם השכירות מיום 13/2/07 (להלן "ההסכם") שנחתם בין המשיבה לבין חברת נ.ב. דברה יזמות בע"מ (להלן "החברה"). השטר נמסר להבטחת קיום כל התחייבויותיה של החברה הנ"ל בהסכם.

3.      בתביעה השטרית הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השטר. כב' הרשם לכנר קבע בהחלטתו מיום 2/1/11 כי מן הדין לדחות את הבקשה להארכת המועד בהעדר טעם מיוחד ובהעדר פירוט מספיק לגופו של עניין. המבקשים העלו בפני כב' הרשם טענת קיזוז שלפיה הם היו אמורים לקבל סך של 300,000 ש"ח משוכר משנה של הנכס אולם המשיבה מנעה זאת - טענה אשר נקבע לגביה כי מדובר ב "סכום בעלמא אשר אינו מפורט בהתאם לדרישות הפסיקה" (סע' 7 להחלטה). טענה נוספת שהעלו המבקשים בפני כב' הרשם היא כי הם זכאים להחזר בסך של 19,000 ש"ח בגין חשבון חשמל ששילמו ביתר, ובעניין זה נקבע בסע' 8 להחלטה כי "גם לגבי תיקון החשמל המבקשים הודו כי לא קיבלו את הסכמת השוכרת מראש ולכן אין מקום לקזז את עלות התיקון."

4.        כב' הרשם לכנר קבע בהחלטתו הנ"ל כי מן הדין לדחות את הגנת המבקשים, אולם לפנים משורת הדין וכנגד תשלום הוצאות והפקדת 65,000 ש"ח בקופת בית המשפט, יוארך המועד להגשת כתב ההתנגדות ותינתן למבקשים רשות להתגונן. המבקשים הפקידו ושילמו את הסכומים הנ"ל, ובעקבות זאת הוארך המועד להגשת ההתנגדות וניתנה למבקשים רשות להתגונן בגין הטענות דלעיל. בהחלטה נקבע במפורש כי המבקשים הודו שלא שילמו דמי שכירות, ובבקשות המשיבה נטען כי הסך של 65,000 ש"ח הנ"ל משקף אך ורק את דמי השכירות שלא שולמו בפועל ואשר כלל אינם שנויים במחלוקת. יתרת התביעה השטרית היא לקבלת פיצוי מוסכם לפי סע' 17 להסכם הקובע כי בגין כל יום איחור בפינוי המוזכר והחזרתו למשיבה, תשלם החברה למשיבה סך של 80$.

5.      המבקשים הגישו את תביעתם הכספית נגד המשיבה בסך של 332,025 ש"ח ביום 3/4/11. התביעה מורכבת מתביעה בגין 300,000 ש"ח הנ"ל (הפסד מוניטין, ע"ח ציוד וכו'), 19,000 ש"ח הנ"ל (תיקון מערכת החשמל), וכן 13,025 ש"ח בגין תיקון מזגן, תשלום לעירייה בשל תוספת בנייה לא חוקית ומדחסים בשני מקררים.     

6.      בעקבות זאת הוגשה בקשה לדון בשתי התביעות במאוחד, וניתנה החלטה של כב' ס"נ גרוסמן מיום 25/4/11 שלפיה מותב זה ידון בשני התיקים ויחליט אם יש לאחד את הדיון בהתאם. 

7.      לגבי התביעה הכספית, המשיבה הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף, ולאחר הגשת תגובה ותשובה לתגובה בכתב קבע בית משפט זה כי הבקשה תידון במעמד הצדדים בדיון הקרוב שנקבע.

8.      בבקשת המשיבה הנ"ל נטען, בין היתר, כי בית המשפט קבע בצורה אשר איננה משתמעת לשתי פנים כי אכן לא שולמו דמי שכירות כנ"ל, וכן הועלו טענות נוספות, לרבות קיומו של הליך מקביל אשר תלוי ועומד בין הצדדים.

9.      הדיון בבקשה וקדם המשפט בתביעה השטרית נקבעו ליום 25/1/12. ביום 17/1/12 הוגשה בקשה מטעם ב"כ המבקשים לשחרורו מייצוג, תוך שהוא מציין כי המבקשים הסכימו לבקשה והם מודעים למועד הדיון הקרוב שנקבע. בית המשפט נעתר לבקשה לשחרר את ב"כ המבקשים מהייצוג בהתאם.

10.  בהעדר התייצבות מטעם המבקשים לדיון אשר נקבע לשעה 8:30 ניתנו פסקי דין נגדם בשתי התביעות הנ"ל. בית המשפט קיבל את התביעה השטרית, דחה את התביעה הכספית וחייב את המבקשים לשלם למשיבה ביחד וכל אחד לחוד שכ"ט עו"ד בסך של 19,500 ש"ח וכן 3,000 ש"ח נוספים בגין הוצאות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

11.  מר דוד דרעי, מבקש 1, הגיע לאולם בית המשפט בשעה 10:10, הודיע כי איחר בעקבות תאונת דרכים שאירעה בכביש 443, וביקש לבטל את פסק הדין. בית המשפט עיכב את ביצועו של פסק הדין וכן את העברת הסך של 65,000 ש"ח שהופקד בקופת בית המשפט למשך 21 ימים (בהעדר החלטה אחרת), וזאת על מנת לאפשר למבקשים להגיש בקשה מסודרת לביטול פסק הדין.

12.  ביום 21/2/12 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין באמצעות בא כוחם עו"ד דניאל מור בצירוף תצהירים של מבקשים 1 ו- 2. מבקש 1 הצהיר כי יצא מביתו, אך הגיע לבית המשפט באיחור אגב פקקים בכביש  443 והוסיף כי אין לראות בכך זלזול בבית המשפט משום שהוציא עד כה סכומים נכבדים בגין שכר טרחת עו"ד עבור ייצוג בכל ההליכים מול המשיבה. מבקשת 2 הצהירה כי חלתה למשך יום אחד בלבד, יום הדיון שנקבע, והייתה מרותקת למיטתה וכן הצהירה אף היא כי הוציאה סכומים נכבדים בגין שכ"ט עו"ד ואין לראות בהעדר ההתייצבות לדיון משום זלזול בבית המשפט.   

13.  ב"כ המבקשים הקדיש יותר מעמוד שלם "לטענות המשפטיות" שעל בית המשפט לקחת בחשבון בעת שמונחת בפניו בקשה לביטול פסק דין, כאשר הוא שם דגש על "השאלה השנייה" ש "היא העיקרית", קרי "מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע" וכן מפנה לכל העובדות המפורטות בתצהירים אשר צורפו בתמיכה לבקשה. עיון בתצהירים שצורפו לבקשה מעלה כי אין בהם כל התייחסות לסיכויי ההצלחה של המבקשים בפועל כאשר כבר נקבע בתביעת פינוי אשר התנהלה קודם לכן בפני כב' השופט ישי קורן כי חובם של המבקשים בגין שכר הדירה אינו שנוי במחלוקת, וכן נקבע בדיון בכתב ההתנגדות לביצוע השטר כי המבקשים לא פירטו את טענות הגנתם כנדרש ודינן להידחות, אולם "לפנים משורת הדין" וכנגד הפקדת סך של 65,000 ש"ח תינתן למבקשים רשות להתגונן בהתאם.

14.  המבקשים קיבלו הזדמנות לפרט בתצהיריהם אשר הוגשו בתמיכה לבקשה לביטול פסקי הדין טענות לביסוס סיכויי הצלחתם בתביעות, כשנטל ההוכחה בשתי התביעות מוטל על המבקשים, אך הם לא טרחו לעשות כן.

15.  זאת ועוד, גם בדיון בבקשה לביטול פסק הדין אשר התקיים ביום 11/7/12 לא הייתה התייחסות כלשהי מפי המבקשים או בא כוחם לסיכויי ההצלחה שלהם, וכל זאת כאמור לעיל, כשבתביעת הפינוי נקבע במפורש כי המקשים לא שילמו דמי שכירות, ובהחלטה למתן רשות להתגונן נקבע כי טענות ההגנה של המבקשים לא פורטו כנדרש.

16.  בתביעה הכספית שהגישו המבקשים ביום 3/4/11 ישנה התייחסות לנזק שנגרם ביום 4/7/07 עת קרסה מערכת החשמל בחנות, ובהעדר תיקון על ידי המשיבה, נאלצו מי מטעם המבקשים לשלם בגין הנזק סך של  19,000 ש"ח כנ"ל. בהתייחס לטענה בדבר הפסד 300,000 ש"ח הנ"ל, בכתב התביעה נטען כי מדובר בסכום ש התובעת 1 שם, החברה, הפסידה בגין המוניטין, הציוד והזכות להיכנס לנעלי התובעת לחנות.

17.  יובהר כי עיון בבקשות לביטול פסק הדין מעלה כי החברה, תובעת 1 בתביעה הכספית היא השוכרת של הנכס, ו החברה לא הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה.

18.  מכאן, פסק הדין אשר ניתן נגד החברה ביום 25/1/12 שריר וקיים, ולחובת החברה חיוב בגין שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד למועד התשלום בפועל, והמבקשים ערבים לחובות החברה בהתאם.

19.  עיון בתביעה הכספית מעלה כי לא ברור מכוח מה מגישים מבקשים 1 ו- 2 תביעה נגד המשיבה. סע' 2 לכתב התביעה מתייחס לתובעים 2 ו- 3 כשנטען כי הם "מנהלי התובעת 1". בהמשך ישנה התייחסות ל "תובעים" בהכללה, כאשר לא ברור מכתב התביעה מדוע תובעים 2 ו- 3 הם צד לתביעה. תובעת 2 שם, מבקשת 2 בבקשה שבפנינו, אכן הוגדרה בהסכם השכירות כערבה אישית לקיום התחייבויותיה של החברה בהיותה המנהלת שלה ובעלת מניותיה, אולם אין מעבר לכך טענות אשר יש בהן כדי להסביר מדוע מבקשים 1 ו- 2 הם צד לתביעה בפועל.